גרינבלט נ' דקלה - חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה למחיקת התביעה מחמת העדר עילה ו/או כי נישומה בחסר ובקשה למחיקת כותרת תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה ע"י המבקשת.

מחיקת התביעה

המבקשת הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף מהטעמים של העדר עילה המתקיימת באי הוכחת מצבו הסיעודי, לכאורה, של המשיב בכך שלא תמך תביעתו בחוות דעת רפואית על פי תקנה 127 לתקסד"א וכי התביעה נישומה בחסר ולא שולמה בגינה אגרה מתאימה.

מנגד טען המשיב כי ההלכה הפסוקה בעניינים של אי צירוף חוות דעת על פי תקנה 127 הינה פרשנות מצומצמת בכל הקשור לתנאי תקנה זו ובמקרה זה, כאשר המשיב סיעודי ואף צרף מסמכים המעידים על כך, זכאי הוא לתגמולי הביטוח על אף אי צרוף חוות הדעת מטעמו.

באשר לטענות ביחס לסכום התביעה, התביעה הוגשה בגין סכום שחייבת המבקשת על חודשים שעברו בהם היה זכאי המשיב לתגמולים ולא קיבלם ובגין סכום חודשי עתידי כל עוד מצבו סיעודי עד יומו האחרון.

אני מוצא לנכון לדחות את טענת המבקשת בגין העדר עילה. המבחן לקיומה של עילת תביעה לעניין זה הוא האם "התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על-ידו" (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח). תביעה המבוססת על תשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה שמקורם בחוזה ביטוח בין צדדים מהווה עילה לכל דבר ועניין וכן לתביעה זו בפרט ועל כן כתב התביעה כפי שמנוסח מצביע על עילת תביעה כנגד המבקשת.

אני מוצא לנכון גם לדחות בשלב זה את טענת אי תשלום מלוא האגרה שכן התביעה נישומה בהתאם ליום הגשתה. כל עוד לא ניתן הסעד ההצהרתי המבוקש לא ניתן לישום אותה במלואה. לפיכך,לא ניתן בשלב זה לכמת את סכום התביעה בכללותו ולהשלים לפיו את סכום האגרה,כל שכן למחוק התביעה בשלב זה בשל היותה נישומה בחסר.

מחיקת כותרת

רקע כללי

התובע, המשיב לבקשת מחיקת כותרת זו, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, מבקשת בקשה זו, שבה עתר לחיוב הנתבעת בתגמולי פוליסת ביטוח סיעוד בסך של 53,907₪, להשבת מלוא הפרמייה ששילם התובע בחמישה עשר החודשים האחרונים, למתן סעד הצהרתי בדבר מצבו הסיעודי והמשך תשלום תגמולי הביטוח בהתאם וכן לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת כאמור בס' 28א' לחוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"),

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, תביעה כספית לתגמולי ביטוח בגין סיעוד במקרה זה אינה ראויה לידון בסדר דין מקוצר ממספר טעמים. לטענתה, אין כל ראיה בכתב בדבר חוב כלשהו אותו חבה המבקשת למשיב וכי תביעה בגין פוליסת ביטוח אינה עומדת בקנה אחד עם תנאי התקנות המנויות בפרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"). לא די, לטענתה, בקיומו של חוזה הביטוח בין המבקשת למשיב בכדי למלא אחר דרישת הכתב שבתקנות. לא מתמלאת דרישה זו כל עוד מקרה הביטוח לא הוכח וכי נטל הוכחת מקרה הביטוח, יהא סדר הדין אשר יהא, מוטל על המשיב – המבוטח בפוליסה ועליו לעמוד בקנה אחד עם הוראות תקנה 127 לתקסד"א המחייב צירוף חוו"ד רפואית לכתב טענות, כל עוד עומד העניין להוכחה. משלא צירף התובע חוות דעת רפואית הוא אינו עומד בתנאי תקנה 127.

נוסף על כך, המבקשת טוענת כי אין המדובר בתביעה "על סכום קצוב" שכן מצבו הרפואי של המשיב הינו ממצא עובדתי אשר יכול להיקבע אך ורק לאחר קבלת חוות דעת מומחים רפואיים וחקירתם על חוות דעתם בבית המשפט. עילת תשלומי תגמולים מכוח פוליסת ביטוח סיעוד הינה עילה המשתנה חודש בחודשו ועל כן אין המדובר ב"סכום קצוב" כהגדרתו בתקנה 202 לתקסד"א וסעד הצהרתי עתידי אינו יכול להיכלל בתנאי תקנה זו.

המבקשת מוסיפה כי התביעה כוללת רכיב של "ריבית מיוחדת" אשר אינו מתאים לסדר דיון מקוצר. רכיב זה, לטענת המבקשת, אינו מהווה סכום קצוב שכן הוא נתון להערכת ביהמ"ש ולשיקול דעתו. קיומו של רכיב הריבית המיוחדת כשלעצמו בכתב התביעה, פוסל את התובענה כולה מלהידון בסדר דין מקוצר שכן, זהו אינו חיוב קצוב ומפורש שנגזר מחוזה הביטוח או מחיקוק.

בתגובת המשיב לבקשה, אין בין הצדדים מחלוקת בדבר קיומה של פוליסת ביטוח ועל כן אין כל מחלוקת בין הצדדים לעניין קיומו של חוזה בין הצדדים ועל כן מתקיים תנאי קיומו של חוזה כאמור בתקנה 202(1)(א). למעלה מכך, הדרישה בהלכות שצויינו בתגובה, הינה ל"ראשית ראיה" בלבד ולטענת המשיב הוא עומד בתנאי זה.

באשר לסוגיית הסכום הקצוב, תובענה זו עניינה בתגמולי ביטוח סיעודי להם זכאי התובע. התביעה היא מכוח חוזה ביטוח. בחוזה הביטוח נקוב סכום ברור ומוסכם מראש שאותו הנתבעת צריכה לשלם למבוטח מידי חודש בחודשו כל עוד הוא נתון במצב סיעודי ויתרה מכך, גם רכיב "הריבית המיוחדת" מתאים להידון במסלול של סדר דין מקוצר. לא מדובר בתובענה נזיקית אלא בתובענה חוזית בהתאם לפוליסת ביטוח, בה סכום תגמולי הביטוח הינו קצוב. מחלוקת לגבי הסכום הקצוב, אין בה כדי לשלול את היות הסכום, סכום קצוב. יתרה מכך, ריבית עונשית ניתנת לחישוב אריתמטי פשוט.

דיון והכרעה

תקנה 202 לתקסד"א מחייבת עמידה, במצטבר, בשלושה תנאי סף להגשתה של תביעה בסדר דין מקוצר ואשר הם: הראשון, סכום קצוב. השני, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. השלישי, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב. הפרשנות של סכום קצוב כפי שהובאה במספר פסקי דין היא "סכום שאין צורך לשום אותו או להעריכו, אלא הוא ניתן לחישוב אריתמטי פשוט". (ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה)).